בניהו על שבת ג׳ ב

מהדורה: מהדורת סנלייק

1 שבת פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּיא לְרַב: בַּר פַּחֲתֵי! לָא אָמֵינָא לָךְ, כִּי קָאֵי רַבִּי בְּהָא מַסֶּכְתָּא לָא תְּשַׁיְּילֵיהּ בְּמַסֶּכְתָּא אַחֲרִיתִי, דִּילְמָא לָאו אַדַּעְתֵּיהּ. דְּאִי לָאו דְּרַבִּי גַּבְרָא רַבָּה הוּא — כַּסֵּפְתֵּיהּ, דִּמְשַׁנֵּי לָךְ שִׁינּוּיָא דְּלָאו שִׁינּוּיָא הוּא.

1 מנחות פתח ↗

אִי בַּר אוֹרְיָין הוּא – יָאֵי, אִי בַּר אוֹרְיָין וּבַר אֲבָהָן – יָאֵי, וְאִי בַּר אֲבָהָן וְלָא בַּר אוֹרְיָין – אִישָּׁא תֵּיכְלֵיהּ. אֲמַרוּ לֵיהּ: בַּר אוֹרְיָין הוּא. אֲמַר לְהוּ: לֵיעוּל וְלֵיתֵי.

1 אָמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא לְרַב: בַּר פַּחְתִּי. פירש רש"י: 'בן גדולים' ויש להקשות הטעם דקראו כן ומאי קא משמע לן בזה? והוה ליה לקראו 'בר אבהן' כי כן יקראון למי שהוא בן חכמים כמו שאמרו בגמרא מנחות נג, א? ואם הכונה שהיו אבותיו בעלי שררה, לא מצינו דבר מפורש בתלמודא על אבותיו בהכי.. ונראה לי בס"ד, דאיתא בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים הקדמה כו, כמו שאירע ליוסף הצדיק עליו השלום שיצאו עשר טפות זרע מבין צפרני רגליו סוטה לו:, כמו שאמר הכתוב 'וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו' בראשית מט, כד, כמו כן אירע למעלה ביוסף הצדיק העליון, שהוא ספירת היסוד, שיצאו עשר ניצוצות נשמות קדושות מן יסוד העליון, שלא נתקבלו בתוך המלכות העליונה, ולהיות כי חמשה בחינות של יסוד נרמזים ביוסף הצדיק עליו השלום, לכן מכל יסוד מחמשה בחינות היסוד הנזכר, יצאו ניצוצי נשמות והוצרכו להתקן בעולם הזה. והבחינה הא' הגדולה מכולם הם רשב"י ותלמידיו הנזכרים באדרא רבא קדישא, שהם: רבי אלעזר בנו, ורבי אבא, ורבי יהודה, ורבי יצחק, ורבי חייא, ורבי יוסי בר יעקב, ורבי חזקיה, ורבי ייסא. והנה הרשב"י עליו השלום, הוא בחי' היסוד עצמו, שממנו יצאו אותם עשר טיפות שהם תלמידיו הנז', ולכן הוצרך ללמדם תורה ולתקנם. ובחינה השנית, הם רבינו הקדוש ותלמידיו בני ישיבתו. והנה רבינו הקדוש הוא בחינת היסוד עצמו, ותלמידיו הם טפות שיצאו ממנו, שהם: רבי חייא ורבי אושעיא ובר קפרא ולוי בר סיסי ורבי חנינא בר חמא ורב, וכיוצא בהם. ובחינה השלישית כפי סדר המעלות, הם רבינו האר"י זלה"ה עצמו ותלמידיו. והנה רבינו האר"י ז"ל הוא בחינת היסוד עצמו, שממנו יצאו הטיפות וניצוצות שהם תלמידיו מהרח"ו ורבי יצחק הכהן ושאר חברים. ובחינה הרביעית כפי סדר המעלות הם פַּפּוּס וְלוּלְיָאנוּס הנקראים 'הרוגי לוד'. והבחינה החמישית כפי סדר המעלות הם הרוגי ביתר, והרבי שלהם הוא רבי אלעזר המודעי אשר נהרג בביתר, עד כאן דבריו עיין שם. והנה מדברי רבינו האר"י ז"ל מוכח, כי רבי חייא הנזכר באדרא אין זה רבי חייא שהיה מבני ישיבתו של רבינו הקדוש הנזכר בתלמוד. וכן רבי אבא הנזכר באדרא וזוהר הקדוש אין זה 'רב' הנזכר בגמרא שהיה שמו אבא, כי רבינו האר"י ז"ל מנה את רב מבחינה השנית של כת רבינו הקדוש ורבי אבא הוא מבחינה הראשונה של כת רשב"י עליו השלום. ונמצא לפי האמור, דרבינו הקדוש הוא שר ואדון לתלמידיו, שהם רבי חייא ורב ושאר הנזכרים לעיל, כי רבינו הקדוש הוא היסוד שיצאו ממנו, ובניו נחשבים. ולכן קורא רבי חייא לרב: בַּר פַּחְתִּי, כלומר: בן הפחה והאדון שלי שהוא רבינו הקדוש שהוא שרי ואדוני, כי אתה מכת שלנו ומחברתינו, שיצאת מרבינו הקדוש כמו שיצאנו אנחנו ממנו. ועל פי הקדמה הנזכר פירש בני ידידי כה"ר יעקב הי"ו, קראו בַּר פַּחְתִּי, היינו: פתח יו"ד, כי יצא מן היסוד ששם 'פתח של יו"ד' שהוא חמשה חסדים וה׳ גבורות דלא מתפרשין, ושם נקבצים, עד כאן דבריו נר"ו.

1 סוטה פתח ↗

תַּנְיָא: הָיָה רָאוּי יוֹסֵף לָצֵאת מִמֶּנּוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים כְּדֶרֶךְ שֶׁיָּצְאוּ מִיַּעֲקֹב אָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף״, אֶלָּא שֶׁיָּצָא שִׁכְבַת זַרְעוֹ מִבֵּין צִיפּוֹרְנֵי יָדָיו. וְאַף עַל פִּי כֵן, יָצְאוּ מִבִּנְיָמִין אָחִיו, וְכוּלָּן נִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְנֵי בִנְיָמִן בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל וְגוֹ׳״.

בניהו על שבת ט׳ ע״ב »